אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > ראשונים בעיר > אופרה ראשונה - האופרה הארצישראלית של מרדכי גולינקי ן
ראשונים בעיר
 
אופרה ראשונה - האופרה הארצישראלית של מרדכי גולינקין
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
מבית האופרה למגדל האופרה

מרדכי גולינקין היה המנצח של האופרה בפטרוגרד כששמע ב-1917 על הצהרת בלפור, והחליט לעלות לארץ ישראל ולהקים בה אופרה.

על מנת לאסוף כספים למטרה זו ארגן קונצרט מיוחד בפטרוגרד בהשתתפות הסולן המפורסם שליאפין ששר את התקווה בעברית, ואף הקים חמישייה שהופעותיה נועדו ליצור קרן לאופרה. חלומו של גולינקין היה לא רק להקים אופרה, אלא לבנות את "היכל האמנות" - משכן לאמנים שיוכלו לעסוק באמנותם ללא דאגות כלכליות.

במאי 1923 עלה לארץ כדי להגשים את חלומו. תחילה שקל לייסד את האופרה בירושלים, אך בסופו של דבר העדיף את תל-אביב כי רוב הנגנים והזמרים חיו בה. תלמידי בית הספר לנגינה שולמית בהנהלת הופנקו היוו יסוד לתזמורת, ומקהלת החובבים "קדימה" הייתה בסיס למקהלה. הופנקו אף העמיד לרשות גולינקין את בניין בית ספרו ואת כלי הנגינה חינם אין כסף. כעבור שלושה חודשים בלבד הצליח גולינקין להעמיד את האופרה הראשונה – "לה טרוויאטה". ההופעה הייתה בראינוע עדן, וזכתה להצלחה רבה. אך אליה וקוץ בה. מספר גולינקין: "לא נמלטנו גם מאי-הבנה עם הקהל: אנשי תל אביב, שלא הורגלו לבוא אל התיאטרון לשעה הקבועה, אחרו מן המועד, ונאלצו לעמוד במשך כל המערכה הראשונה בהצגת הבכורה במסדרון, מאחורי הדלתות. בין המאחרים נמצאו רבים מעסקני הציבור הידועים לשם עם מאיר דיזנגוף בראש". גולינקין לא ויתר על  חינוך הקהל להגיע בזמן, וזכה במאבקו: הוא מספר כי בתל אביב היו מקובלים שני זמנים – "זמן גולינקין" שהוא הזמן המדויק ו"הזמן הרגיל". 
                              
אולם האיחורים לא היו הקושי היחיד עמו נאלץ גולינקין להתמודד. בדרך להגשמת חלומו ניצבו מכשולים רבים: במקום אולם אופרה היה רק ראינוע, בו לא ניתן היה להציג את התפאורה במלוא גודלה, היו חסרים זמרים והיה צורך להזמין זמרים מחו"ל , לשלם להם שכר גבוה, וללמדם את התפקידים בלשון בלתי מובנת להם. האמצעים הכספיים היו דלים ולא הספיקו לא רק לבניית אולם-קבע אלא אף למחיית הזמרים, וגולינקין נאלץ לפנות לעירייה בבקשה לספק להם ימי עבודה כפועלים פשוטים. על הקשיים חיפו התלהבותם של המנצח והזמרים והיחסים הלבביים ביניהם, שהסיחו דעתם משיקולים חומריים. הודות לכך הצליח גולינקין להעלות תוך ארבע שנים 17 אופרות, ביניהן: "פאוסט", "שמשון ודלילה", "אאידה", "המכבים" ו"ההוגנוטים".
 
למרות ההצלחות נשאר גולינקין בשנת 1927 ללא אמצעים כספיים להפיק אופרות חדשות, והחליט לצאת לארצות הברית על-מנת לגייס תרומות. אולם, כשחזר ארצה כעבור שנתיים התקשה לחדש את הופעות האופרה בגלל מאורעות 1929 ומשום שחלק מחברי הלהקה התפזרו וחזרו לארצות מוצאם. וכך, למרות שהוקם לבסוף אולם שנועד לאופרה, הוא אולם מוגרבי, הצליח גולינקין להעלות לאחר שחזר ארצה רק אופרות בודדות, בהן "דמון", "ברון הצוענים", והאחרונה  – "היהודיה" שהועלתה באולם מוגרבי ב-1940.

ב-1948, כשהקימה אדיס דה פיליפ את האופרה שגם היא נשאה את השם "האופרה הארצישראלית", גולינקין השתתף בה כחבר הנהלה ומנצח, ובגיל 73 , ב-15 באפריל 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, ניצח על הצגת הבכורה שלה – "תאיס" ו"גנב את ההצגה". הקהל הריע לו ממושכות, והעתונאי אורי קיסרי כתב אז "חייכם, ישיש טוב זה רשאי לקטוף בסנטימנטליזם מכסימלי את התשואות הסוערות, למחות דמעה ולומר: באתי, ניצחתי, סולקתי, התייאשתי, קיוויתי, חיכיתי, הוחזרתי, ניצחתי - וניצחתי" 

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת