אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > ראשי עיר > מאיר דיזנגוף
ראשי עיר
 
מאיר דיזנגוף
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
גן מאיר
כיכר דיזנגוף
מסים ראשונים
משטרה עירונית ראשונה בתל אביב
חנוכת כיכר צינה דיזנגוף
בחירות ראשונות למועצת עיריית תל אביב
חנוכת מוזיאון תל אביב בבית מאיר דיזנגוף
בית דיזנגוף
(1861-1936)
תאריכי כהונה בתפקיד:
1922-1925
1928-1936
מאיר דיזנגוף נולד בכפר אקימובצי בבסרביה. עד גיל 15 למד ב"חדר" ואצל מורים פרטיים. סיים גימנסיה בקישינוב ובשנת 1882 התגייס לצבא הרוסי ושירת כעורך עיתון צבאי בז'יטומיר. לאחר גמר שירותו הצבאי עבר לאודיסה והיה פעיל בארגון המחתרתי נרודניה ווליה (רצון העם). עקב פעילותו זו נאסר ע"י השלטונות בשנת 1885 וישב במאסר 8 חודשים. בעת מאסרו הגיע למסקנה כי גאולת העם היהודי תיתכן רק במולדתו הקדומה. בצאתו מהכלא הצטרף לתנועה הציונית  והקים סניף של אגודת חובבי ציון בקישינוב, לאחר שנפגש עם פינסקר ולילנבלום. בשנת 1887 יצא לפאריס שם למד שלוש שנים כימיה, והשתלם בייצור זכוכית באוניברסיטה של ליון. שם גם התקרב לברון אדמונד דה-רוטשילד.

 

בשנת 1892 עלה לראשונה לארץ ישראל בשליחות הברון רוטשילד, והקים בטנטורה בית חרושת לייצור בקבוקי זכוכית לתעשיית היין ביקבי ראשון לציון וזכרון יעקוב. כעבור שנה יצא לאלכסנדריה שם נשא לאישה את חברתו צינה-חיה לבית ברנר, עמה נפגש לראשונה בז'יטומיר. הנסיונות להפוך את חול הים בטנטורה  לזכוכית כשלו, וב-1894 נסגר המפעל. דיזנגוף חזר לאודיסה, שם הקים מפעל זכוכית. הוא המשיך בפעילותו בחיבת ציון, התרועע עם אחד העם, מנדלי מוכר ספרים, שמעון דובנוב, ביאליק ודרויאנוב. השתתף בקונגרסים הציוניים ה5- וה-6 והיה ממתנגדי תוכנית אוגנדה.

 

ב-1904 יסד את חברת גאולה לרכישת קרקעות בארץ ישראל והחל בהפצת מניותיה ברוסיה. ב-16 בספטמבר 1905עלה דיזנגוף לארץ כראש חברת גאולה והמשיך לעמוד בראשה עד 1913. ב-1906 היה ממיסדי "אגודת בוני בתים ביפו", יחד עם עקיבא אריה וייס, דנין, חיותמן וסמילנסקי ששמה לה למטרה לבנות שכונה עברית חדשה ומודרנית מחוץ לחומות יפו שלימים נקראה "אחוזת בית". ב-1911 נבחר דיזנגוף לראש הועד ונשאר בתפקידו זה עד שהיה לראש העירייה הראשון של תל אביב ב-1921. לצד עבודתו הציבורית יסד ביפו חברה מסחרית ליבוא יצוא וספנות "מ. דיזנגוף ושות'" בשותפות עם מאיר אריסון.

 

עם פרוץ מלחמת העולם ה-1 ארגן את "הועד להקלת המשבר" ופעל להקלת מצבם של הנאסרים והמגורשים. יחד עם יוסף אליהו שלוש קבל את עבודת סלילת הכביש הממשלתי עזה-לטרון מהשלטונות העות'מאנים, דבר שאפשר לסוללים להימנע מגיוס לצבא התורכי. בזמן הגירוש מתל אביב ב-1917 יצא לחיפה ואחר-כך לדמשק, עמד בראש ועד ההגירה והיה לראש הגולה "ריש גלותא". יחד עם ארתור רופין שגלה לקושטא ניהל את פעולות העזרה לישוב העברי בארץ ישראל: אספקת מזון ודאגה לעזרה רפואית ומשכן למגורשים.

 

בסוף 1918 חזר לתל אביב ונבחר מחדש ליו"ר הועד. היה חבר הועד הזמני של יהודי ארץ ישראל וחבר הועד הלאומי הראשון. ב-1919 יסד את הסתדרות האזרח. בין שתי התקופות בהן כיהן כראש העירייה נבחר לכהונת סגן ראש עיריית יפו, ונהל את המחלקה למסחר ותעשיה של הסוכנות היהודית.

 

מאיר דיזנגוף כתב זכרונות מאמרים וסיפורים: עם תל- אביב בגולה, פיתוח תל אביב, סוסתי, לידידי מנוער, לזכר צינה חיה דיזנגוף ומיתת נשיקה.

 

מאיר דיזנגוף הונצח עוד בחייו ע"י עירו: ב-1934, בעת החגיגות לחצי יובלה של תל אביב, נקרא רחוב על שמו וביובלו ה-75 קבעה עיריית תל אביב על שמו פרס לאמנות. לכבוד יום הולדתו ה-70 הוחלט לטעת גן על שמו ("גן מאיר") אולם נטיעת הגן התעכבה עד לאחר מותו. ימים מספר לפני מותו עברו מתיישבי שכונה חדשה במזרח העיר לגור בה, וקראו לה על שמו "קריית מאיר". על שם אשתו נקראה הכיכר המרכזית בעיר, כיכר צינה דיזנגוף. הוא נפטר לאחר מחלה ב-23 בספטמבר 1936.


 

ראש עיריית תל-אביב (אפריל 1922 26 בדצמבר 1925, סוף דצמבר 1928 ספטמבר 1936)

 

עם קבלת תל אביב מעמד של מועצה עירונית (TOWNSHIP) נבחר דיזנגוף לראש העירייה הראשון שלה, והמשיך בתפקיד זה עד דצמבר 1925. אז התפטר על רקע מחלוקת עם סיעת הפועלים שדרשה חינוך חינם בגנים ובבתי הספר, ודרישתה זו זכתה לרוב במועצה. דיזנגוף הסכים עקרונית לחינוך יסודי חינם, אך התנגד לעיתוי מסיבות תקציביות. בבחירות למועצה הרביעית שנערכו בדצמבר 1928 נבחר שוב לראשות העיר וכיהן בתפקיד זה עד מותו.

 

דיזנגוף בנה את יסודות העיר, וכונה בשל כך "אבי העיר". הוא ראה בתל אביב את מרכזו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. הוא נאבק להפיכת תל אביב לעיר והצליח בזאת כאשר ב-21 בינואר 1934 הועלתה תל אביב ממעמד מועצה מקומית לעירייה. אחת הפעולות הראשונות שלו במסגרת אוטונומיה מוניציפלית וכתשובה למאורעות תרפ"א הייתה הקמתה של "משטרת עיריית תל-אביב" שעסקה בתחילה בפיקוח עירוני, אך בהמשך התרחבו סמכויותיה לשמירת ביטחון תושבי העיר.

 

הוא ראה חשיבות רבה בפיתוח התרבות בעיר. בשנת 1935 אמר דיזנגוף: "מה גדול חלקה של תל-אביב הצעירה ביצירת התרבות העברית בארץ: הספר והעיתון, התיאטרון והמוזיקה, החינוך והאמנות כל אלה מרוכזים היום בתל-אביב, ולא רק בתערוכה, אלא בחיי היום-יום. כי מתל-אביב תצא תורה והיא משמשת מרכז תרבותי לא רק לארץ-ישראל בלבד, כי אם לכל תפוצות הגולה". הוא היה שותף למאבק להשלטת השפה העברית: העירייה תבעה מהסוחרים להשתמש רק בעברית בכרזות ובשלטי הפרסומת ודיזנגוף אישית קרא לתושבים לשמור על "הרוח העברי" של העיר "כי לא עיר מזרחית סתם היא תל-אביב עם בליל עמים ולשונות אלא עיר עברית תרבותית אשר לה לשון אחת ויחידה, לשון התנ"ך, וכל יתר הלשונות הזרות אשר הובאו מארצות ניכר, צריכות לפנות מקומן ללשון זו". אירוע תרבותי מרכזי בעיר היה קרנבל פורים, העדלאידע, שהיוזם שלה היה אברהם אלדמע, אבל דיזנגוף שהבחין בחשיבות הכלכלית והתרבותית במה שכינה "קרנבל עברי", פעל לארגן אותו בצורה מסודרת והפך את חגיגות פורים להפקה עירונית גדולה. זאת ועוד, ביוזמת דיזנגוף נוסד ב-1934 הרכב מוסיקלי חדש, אשר שימש יסוד להקמת התזמורת הארץ-ישראלית, לימים, התזמורת הפילהרמונית. בשנת 1932 נערכה המכביה הראשונה בתל-אביב אותה הגה יוסף יקותיאלי והיה מיוזמיה. דיזנגוף תרם לקיום המכביות בעירו, ובעיקר התמקד בשיווק המכביות בקרב יהודי העולם, כי ראה בהן חיזוק למעמדה של תל-אביב כמרכז כלל יהודי. גולת הכותרת של פעילותו התרבותית בעיר היתה הקמת מוזיאון תל-אביב. ב-1931, לאחר פטירת רעייתו, צינה, מסר את ביתו בשדרות רוטשילד 16 להקמת מוזיאון לאמנות, וחלק מהיצירות אף רכש מכספו הפרטי. הוא התמסר להקמת המוזיאון לא רק כדי להנציח את זכר אשתו אלא גם מתוך אמונה בחשיבות תל אביב כמרכז תרבות.

 

דיזנגוף הקדיש גם מחשבה רבה ומעשים לפיתוח הכלכלה של תל אביב: הוא היה הרוח החיה בהקמת נמל תל אביב אותו הגה עוד מתחילת שנות העשרים, ואשר נפתח ב--1936. כדי לעודד ולסייע לתערוכות והירידים הכלכליים בעיר הקים את החברה לפיתוח תל-אביב, שרכשה את האדמות לגני התערוכה בצפון תל-אביב עליהן הוקם יריד המזרח. בשנותיו האחרונות החל אף בפעולה להקמת שדה תעופה בתל אביב, פעילות אותה מימש יורשו בתפקיד ישראל רוקח.

 

כשנפטר התאבל עליו כל הישוב היהודי בארץ ישראל, ומועצת העירייה הכריזה על שלושה ימי אבל.
 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת