אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > אז והיום > כיכר דיזנגוף
אז והיום
 
כיכר דיזנגוף
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
מאיר דיזנגוף
חנוכת מוזיאון תל אביב בבית מאיר דיזנגוף
ביום 26 בינואר 1938 נחנכה כיכר צינה דיזנגוף. הכיכר נקראת על שם צינה דיזנגוף, אשת מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, שנפטרה שמונה שנים לפני כן.

בתחרות לתכנון הכיכר שנערכה ב-1934 זכתה הצעתה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שתכננה את הכיכר על פי הסגנון הבינלאומי. ב"ידיעות עיריית תל אביב" נכתב אז:"הצורה המעוגלת של הכיכר מובלטת יפה על ידי הקווים האופקיים המודגשים בחזיות הבניינים. באמצע הכיכר הציעה הזוכה בפרס לסדר גאראג' לטכסי ולאבטומובילים פרטיים. הגאראג' יסודר בתוך האדמה, והגג מורם מעל פני הכיכר כדי מטר אחד. ההרמה הזאת של הגג העגול מדגישה עוד יותר את צורת הכיכר". אולם, מכיוון שבשנות השלושים לא היו בעיות תחבורה חמורות, לא הוגבהה הכיכר בתחילה בשביל חניון.

 

ג'ניה אוורבוך קבעה אופי אחיד לבתים שסודרו במעגל סביב הכיכר למרות תפקודם השונה, בין אם הבניין שימש כקולנוע, כמלון או בית מגורים. התכנון המפורט של הבניינים נעשה על ידי אדריכלים שונים. הקווים האופקיים הודגשו ע"י חריץ בחלק העליון של מעקות המרפסות ששימש גם להוצאת האוויר החם. מהכיכר העגולה יצאו שישה רחובות בצורת קרניים. הכיכר תוכננה בהתאם לתוכנית פטריק גדס הסקוטי שהוזמן ע"י עיריית תל אביב ב-1925. גדס הציע  מרכז מסחרי אליו תהיה גישה ממספר כיוונים מכסימלי, שבמרכזו כיכר מוקפת עצים שתשמש גם מרכז בילוי באוויר הפתוח, בעיקר בערבי שבת, וייבנו בה במה לתזמורת ומקומות ישיבה. סביבה ייבנו בניינים בני ארבע קומות שיתוכננו באופן אחיד ובקומת הקרקע שלהם תהיינה חנויות.  לפי תוכנית גדס הייתה הכיכר צריכה להיות בצורת משושה. המשושה המתקבל מאיחוד ששה קצוות של מגן דוד סימל עבור גדס את הציונות, וכן ראה בו ביטוי לאחדות ולעשייה קולקטיבית.

 

בכיכר נשתלו ערוגות פרחים, שיחים ועצים, ביניהם 8 עצי תמר שהובאו במיוחד מגן-רחל שבקבוצת כנרת. באמצעה הייתה בריכת מים עגולה ומזרקה. בלילות שבת ובמוצאי השבתות משקיעת החמה הוארה המזרקה באורות צבעוניים: אדום, צהוב, כחול וירוק. בשעות היום נתמלאה הכיכר בילדים ומבוגרים שנהנו לטייל בשביליה בין ערוגות הפרחים או לנוח על הספסלים בצל העצים. לעירייה הגיעו אף תלונות כי 20 ספסלי המוזאיקה שהוצבו בגן, מספיקים רק לכ-10% מהמבקרים, והשאר סובבים בה ללא תקווה למצוא מקום ישיבה על ספסלבשעות הלילה נהרו שוחרי הבילוי אל בתי הקולנוע ובתי הקפה שנבנו סביב הכיכר. ראשון היה בשנת 1939 קולנוע אסתר אשר נקרא בשנתו הראשונה קולנוע כיכר דיזנגוף. הוא תוכנן ע"י יהודה מגידוביץ'. מהעבר השני הוקם קולנוע חן על פי תכנונו של אריה שרון. בסמוך לכיכר הוקם גם תיאטרון האוהל ב-1940 וב-1961 הקאמרי.

 

בשל עומס התנועה הזורמת אל הכיכר מכיוונים שונים, הוצע בשנת 1976 להפריד בין כלי רכב והולכי רגל על ידי הגבהת הכיכר. ההגבהה נעשתה על פי תוכניתו של האדריכל צבי לישר שנעזר בעובדי העירייה מנהל אגף התנועה המהנדס דן הולצמן והאדריכל יוסף נחמני. הכיכר המחודשת נחנכה ב-25 ביולי 1978. בתחילה הוצב בכיכר החדשה פסל זכוכית של האמן אלן דוד. ב-15 ביולי 1986 הוחלף בפסל קינטי הפולט אש ומים של יעקב אגם, שעורר ויכוח נוקב. יעקב אגם אמר על הפסל: "ביצירה זו , פסל אש ומים, שילבתי את היסודות הללו, מבחינתי, שילוב זה מקביל לתפיסת המציאות היהודית, שההתהוות היא מעבר לנראה ולנתפס ומתרחשת בעת ובעונה אחת במכלול פעילויות שונות שאין להבינן ולמצותן ביחידת זמן אחת".

 

החל משנות התשעים, הועלו הצעות להחזיר את הכיכר לקדמותה, אולם הדברים לא יצאו מכלל תכנית. בימים שלישי וששי התקיים בכיכר בזאר למכירת חפצים ישנים. לאחר שבמשאלי עם היה רוב להחזרת הכיכר לקדמותה, הוחל בינואר 2017 בעבודות לשחזור הכיכר המקורית.

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת