אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > ראשי עיר > מרדכי נמיר
ראשי עיר
 
מרדכי נמיר
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
(1975-1897)
תאריכי כהונה בתפקיד: 1959-1969

מרדכי נמיר נולד ב-1897 בבראטולובובקה שבאוקראינה בשם מרדכי נמירובסקי. סיים קונסרבטוריום למוסיקה ולמד באוניברסיטה של אודסה משפטים וכלכלה, והיה פעיל בתנועה הציונית-סוציאליסטית.
ב-1923 נשא לאשה את דורה בת יוסף גרודסקי. לאחר פטירתה ב-1946 נישא בשנית לאורה לבית טויב.

בשנת 1924 עלה לארץ, החל לעבוד כפועל והצטרף כחבר לאיגוד המקצועי ולסניף אחדות העבודה בתל אביב. בשנת 1926 התמנה למזכיר מפלגת אחדות העבודה בתל אביב עד התמזגות מפלגות הפועל הצעיר ואחדות העבודה ב-1930 למפלגה אחת – מפא"י. לאחר מכן עמד במשך שבע שנים בראש המחלקה למחקר וסטטיסטיקה בועד הפועל של ההסתדרות. ב-1935 נבחר כחבר במועצת עיריית תל אביב. בשנים 1936-1943 כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בתל אביב והיה חבר בהנהלה המרחבית  של ארגון ההגנה. עקב מעורבותו בארגון ההפגנה נגד הספר הלבן נעצר ב-1940 ע"י הבריטים, נשלח לכלא עכו ואחר-כך למחנה מעצר במזרע. ב-1947 התמנה לחבר המפקדה הארצית של ההגנה. במלחמת העולם השניה עמד בראש גיוס המתנדבים לצבא הבריטי.

עם קום המדינה נתמנה לתפקידים דיפלומטיים תחילה בבולגריה ובצ'כוסלובקיה ואח"כ בברית המועצות, שם שימש יועץ לגולדה מאיר בצאתה לפתוח את שגרירות ישראל במוסקבה ב-1948. הוא כיהן אחריה כשגריר במוסקבה עד שנת 1951. אז גם שינה שם משפחתו לנמיר. בשנים 1950-1956 כיהן נמיר כמזכ"ל ההסתדרות, וב-1956התמנה לשר העבודה בממשלת בן-גוריון, וכיהן בתפקידו זה עד היבחרו בשנת 1959 לראש עיריית תל אביב. כשר עבודה בצע תוכניות רחבות היקף בתחומי שיכון, פינוי מעברות, תעסוקה, תחיקת עבודה וביטוח לאומי. בנוסף לפעילותו במפלגה ובממשלה היה חבר באגודות לקידום חיי התרבות בארץ, בעיקר בתחומי התיאטרון והמוסיקה, בה עסק בצעירותו. בפברואר 1969 עזב את ראשות העירייה בשל מחלה קשה. בשנת 1973 העניקה לנמיר מועצת העיר תל אביב יפו אזרחות כבוד. את הטכס ערך ראש העירייה יהושע רבינוביץ' בביתו מפאת מחלתו. באדר תשל"ה, פברואר 1975, נפטר מרדכי נמיר בגיל 78.
כיכר נמיר ודרך נמיר בתל-אביב נקראות על שמו.

ראש עיר (1959 – 1969)

בחירתו של נמיר, ממנהיגי מפלגת העבודה לראש עיריית תל אביב היתה מהפך, לאחר למעלה משלושים שנה של שלטון הימין בעירייה. הבוהמה התל אביבית ערכה לכבוד האירוע מסיבה במקום משכנה הקבוע בקפה כסית. נמיר מתייחס לאירוע במכתבו ליצחק נורמן מינואר 1960 המופיע להלן (04-4064). בנאומו הראשון במועצה התשיעית(המופיע להלן), הציג ראש העיר 10 קווי פעולה להגשמת חזונו: צמצום הפערים בין מרכז העיר לבין יפו והשכונות והפיכת תל אביב למטרופולין תרבותי, תיירותי, תחבורתי ותעסוקתי שיאגד בתוכו וישתף פעולה עם הערים השכנות בגוש דן.

לצורך צמצום הפערים הקים נמיר מחלקה מיוחדת לטיפול ביפו ובשכונות, שנועדה לשפר את השירותים העירוניים ליפו והשכונות מחד, ומאידך לפנות את תושבי משכנות העוני והמעברות בשכונת התקווה, כרם התימנים ומנשיה לשיכונים חדשים שנבנו ע"י חברת חלמיש המשותפת לעירייה ולממשלה כמו יפו ג', יפו ד' ונווה-חן. נמיר הצליח להעביר בדרך זו 20,000 איש ממשכנות עוני לדירות חדשות. צמצום הפערים התבטא גם בחלוקה צודקת יותר ופרוגרסיבית של מערכת המיסוי העירונית ובדאגה לחינוך: מספר כיתות הגן ובתי הספר עלה בתקופתו ב-26% למרות שאוכלוסיית העיר הצעירה הצטמצמה במקצת. כך נתאפשרו כיתות קטנות יותר ונוספו בתי ספר מיוחדים וכיתות טיפוליות בבתי ספר רגילים. על מנת שנערים לא יפסידו חינוך על-יסודי בשל מיעוט האמצעים של הוריהם, נקבע שכר לימוד מדורג ואף הוקמה תוכנית "גחלת" שמטרתה חסכון למען חינוך על-יסודי (בתקופת כהונתו עדיין לא חל חוק חינוך חינם על החינוך העל-יסודי). כמו כן נכללו בתקופת נמיר גם גילאי 4 בחינוך העירוני. הוקמו מעונות ילדים, מרכזי נוער ומועדונים כמו מרכז ביכורי העתים, בית ברבור, בית צ'רנר, מרכז האומנויות לנוער ומרכז המוסיקה ביפו. הייתה דאגה גם למבוגרים: רשת החינוך למבוגרים אפשרה למבוגרים להשלים השכלתם – אם קרוא וכתוב ואם השלמת בחינות הבגרות ונוספו מיטות במוסדות לקשישים, חולים כרוניים ונכים. שיפור שירותי הרווחה הושג בין היתר הודות לארגון מחדש במחלקה לעבודה סוציאלית והגדלת תקציבה. אחד מעקרונות הפעולה שלו היה גם חלוקה צודקת של נטל המסים העירוני.

במסגרת הפעולות להפיכת תל אביב למרכז תרבות הוקם בניין חדש ומרווח למוזיאון תל אביב לאמנות, הורחבה קריית המוזיאונים ברמת אביב (נוספו המוזיאון לנומיסמטיקה ,מוזיאון הכתב והפלנטריום). האוניברסיטה הועברה למקומה החדש ברמת אביב, הורחב מספר החוגים שהוכרו ע"י המועצה להשכלה גבוהה, ומספר הסטודנטים עלה מ-400 ל-10,000. בזמנו גם הוקמו ועדות לבדיקת מצב התיאטרונים בעיר.

בנוסף לכך פעל נמיר לטיהור חוף הים משפכים על מנת שיוכל להפוך למרכז נופש לתושבי הארץ ותיירים מחו"ל, לשיפור קו החוף והעברת עיקר התחבורה מהחוף לגבה של העיר, לאזור נחל איילון שנבנו עליו שני גשרים חדשים (בנחלת יצחק ובשכונת התקווה) והוקמה חברת נתיבי איילון שנועדה להפוך את ערוץ הנחל לעורק תחבורה מרכזי. הייתה תנופת בנייה, בין היתר באזור מנשיה ושיכון ל' ודאגה לקבלת תוכנית אב חדשה לעיר. בעיקר שם נמיר את הדגש על בנייה לזוגות צעירים וחיילים משוחררים. בימיו עברה העירייה למשכנה החדש בכיכר מלכי ישראל (היום – כיכר רבין).

נמיר גם דאג להפוך את תל אביב למרכז תעסוקתי והקים לשם כך את המפעל לשיקום המלאכה והתעשייה ואת קריית המלאכה, ועודד מפעלי תיירות ומלונאות. הוא צידד בשיתוף פעולה בינעירוני בגוש דן, אם ע"י עיריית גג ואם ע"י הקמת איגודי ערים נוספים, לצורך שיפור השירותים לתושבים, בעיקר לטיפול בבעיות פינוי האשפה והתחבורה.

ב-1966 לקה נמיר במחלה קשה שבגללה נאלץ להתפטר לפני סיום הקדנציה השנייה לכהונתו כראש העירייה.

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת