אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > תאריכים בתולדות העיר > המושבה האמריקאית-גרמנית
תאריכים בתולדות העיר
 
המושבה האמריקאית-גרמנית
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
שרונה
רצח ראש הממשלה יצחק רבין
הר התקווה (mount hope)
שרונה
הר התקווה
תאריך : 22/09/1866
ב-22 בספטמבר 1866 ירדה מסיפונה של האניה נלי צ'ייפין קבוצה בת 156 איש, אכרים, נגרים ובעלי מלאכה אחרים ממדינת מיין שבארצות הברית. אנשי הקבוצה, בראשה עמד הכומר, לשעבר השחקן, ג'ורג' אדמס, היו אנשי כנסיית המשיח, שהאמינו כי התיישבותם בארץ תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים  לארץ ישראל, דבר שיקדם את הגאולה ואת שיבת ישו עלי אדמות.

שנה קודם לכן סיירו אדמס וידידו אייב מקנזי בארץ, חפשו מקום מתאים להתיישבות ובחרו פרדס בראש גבעה צפונית לחומות יפו, בדרך שכם, וחתמו על חוזה לרכישתה עם יהודי מומר בשם הרמן לוונטל, שמספר חודשים לאחר מכן התמנה לסגן הקונסול האמריקאי בארץ. לוונטל קידם את הבאים ליפו אולם בפיו הייתה הודעה לא נעימה לראש הקבוצה הכומר אדמס, רכישת האדמה לא התבצעה, משום שלא הצליח להשיג פירמן (רשיון) מהשולטן התורכי לרישום הקרקע על שם המתיישבים האמריקנים. אדמס שחשש להודיע הודעה זו לאנשיו, אמר להם כי הכל כשורה. הם בינתיים הקימו מחנה זמני על חוף הים, אליו העבירו את המטען שפורק מהאניה, ובו בין היתר בתי-עץ טרומיים. הם לא ידעו לא רק על המכשלה בקניית הקרקע, אלא אף על כך שהמחנה אותו הקימו שכן בקרבה למקום בו נקברו נפגעי מגפת הכולירע שפקדה את יפו שנה קודם לבואם. תוך מספר שבועות מתו 9 מהמתיישבים, ברובם ילדים, מהמחלה.

 
לוונטל הצליח בינתיים לרכוש חלקת אדמה סמוכה, אותה רשם על שם נתין עותמאני, כדי לעקוף את בעיית הפירמן, והמתיישבים החלו בהקמת המושבה, לפי המתוכנן: רחוב ראשי (היום רחוב אוורבוך) ורחוב חוצה (היום רחוב הופמן). ב-25 באוקטובר כבר הוקמו 10 בתים, ביניהם שני מבני ציבור: בית כנסים והחנות, בה אוחסן המטען שהובא מהאניה, ואותה ניהל ובה התגורר הכומר אדמס עד השלמת ביתו. כל הבתים היו מבני עץ, ברובם בני שתי קומות, שכאמור, הובאו בחלקים מארצות הברית ונבנו בסגנון הקוטג' האמריקאי, מלבד בית אבן אחד בן שלוש קומות שהקימו האחים דריסקו, ונועד לשמש מלון אותו כינו גראנד הוטל. מבנה זה נמכר ב-1870  לארנסט הרדג, בנו של אחד ממנהיגי הקהילה הטמפלרית בארץ, שהפך אותו למלון מפואר בשם מלון ירושלים, שחדריו נקראו על שמות שבטי ישראל ועל שמות השליחים. כאן התאכסנו מרבית הצליינים שבקרו בארץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
כתובתו היום: רחוב אוורבוך 4.

 

קשיים בירוקרטים, סכסוכים שפרצו בין המתיישבים לבין עצמם, מחלות ומגיפות שפקדו אותם ויבול מועט מהמצופה, הביאו עד מהרה את מרבית המתיישבים לקשיים כלכליים ולחצים שלא יכלו לעמוד בהם, ומרביתם חזרו למולדתם בשנים 1867-1868, ביניהם אף אדמס עצמו. אחרון המתיישבים שנשאר במושבה היה רולה פלויד, שהביא עמו כרכרה מאמריקה, ופתח סוכנות משגשת של תיירות והובלה. הוא נשאר בארץ עד מותו, וביתו נמצא היום, ברחוב בר-הופמן 17.

 

מבני המושבה הנטושים נרכשו ברובם על ידי אדם בשם מצלר, שמכר אותם לקבוצת טמפלרים מווירטמברג בגרמניה, בראשה עמדו כריסטוף הופמן וגיאורג-דוד הרדג, שהאמינו אף הם כי כינוסם מחדש של היהודים בארץ ישראל יביא להחשת הגאולה וכינון ממלכת אלוהים עלי אדמות במהרה.

הטמפלרים הוסיפו בניינים למושבה ואף ניהלו בה מבני ציבור: בית חולים, בית מרקחת, מלון, מנסרה, בית בד וטחנת קיטור. הם התפרנסו ממסחר, הובלה, מקצועות חופשיים כמו רפואה ורוקחות ומלאכה, בעיקר התפרסמו כצבעים מומחים. בשנת 1881 היו במושבה 26 בתי מגורים, 8 מהם בתי-עץ. היא הוקפה בחומת אבן ונקבעו בה שני שערים שנסגרו בשעות הלילה. מבנה הציבור החשוב ביותר היה בית העם, שכן הטמפלרים לא האמינו בבניית כנסיות והיכלות, המקדש שהתכוונו לכונן היה בליבות האנשים. בשנת 1871 רכשו מבנה בן שתי קומות וחצר גדולה ליד מלון ירושלים, בו הקימו בית ספר, פנימייה ובית עם. הם הוסיפו לבניין שני אגפים, כנראה בתכנונו של תאודור זנדל, אדריכל שאביו היה רופא המושבה וגדל בה בבניין שקיים עד היום ברחוב בר-הופמן 17. בשנת 1877 נמכר הבניין לברון יוסטינוב. יוסטינוב שיפץ את הבניין שהפך למפואר בבתי המושבה, ובחצר הגדולה הקים את אחד הגנים המתוכננים הראשונים בארץ, בתכנונו של בכור אלחדיף, מהבוגרים הראשונים של מקווה ישראל. הגן נודע ביופיו, ובנוסף לצמחים היו בו גם בעלי חיים, ביניהם קופים ותוכיים ואף ממצאים ארכיאולוגיים. באמצע שנות התשעים של המאה ה-19 הפך את ביתו למלון, בשם מלון פארק על שם הגינה הגדולה, בה נהגו לטייל רבים מבני יפו.
במלון זה התארחו הקיסר וילהלם השני ורעייתו בעת ביקורם בארץ ב-1898. פמלייתם שוכנה במלון ירושלים הסמוך.

 

במושבה פעל גם בית הארחה נוסף שהוקם על ידי מתיאוס פראנק. לכבוד בואו של וילהלם השני תוכננה גם הנחת אבן הפינה לכנסייה שנבנתה במושבה כנסיית עמנואל. כאמור לא צידדו הטמפלרים בהקמת כנסיות, אולם לאחר העברת מרכזם לירושלים השתכנו במושבה גם נוצרים אוונגלים שרצו להקים כנסיה, והברון יוסטינוב תרם למטרה זו את הקרקע. טכס הנחת אבן הפינה התעכב למספר ימים, והקיסר לא יכול היה להשתתף בו, אבל כמה ממלוויו נכחו בטקס, והקיסר ורעייתו תרמו את פעמון הכנסייה לאחר שנשלמה בנייתה ב-1904. תכנון הכנסיה נעשה ע"י האדריכלים ארנסט פוגט ופאול גרוט, אך הפיקוח על הבנייה נעשה ע"י בנימין זנדל, בנו של האדריכל תאודור זנדל. הכנסיה קיימת גם היום ברחוב בר-הופמן 13 ואפשר לבקר בה ואף לשמוע בה קונצרטים לעוגב. המושבה הגרמנית-טמפלרית התקיימה עד שאנשיה גורשו מהארץ לאוסטרליה ע"י האנגלים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת