אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > אז והיום > משפת ים לטיילת להט
אז והיום
 
משפת ים לטיילת להט
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
המצילים הראשונים
מבית האופרה למגדל האופרה
מגן לונדון לגן הנצחה להעפלה
ביקורו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל בתל אביב
הבית האדום
קזינו גלי אביב
שלמה להט
תל אביב נבנתה בתחילתה כשגבה לים.יוצא מכלל זה מלון בלה ויסטה, שנבנה ב-1903 ע"י המומר פיינגולד, אולם הוא נבנה עוד לפני הקמת אחוזת בית ובאזור מנשייה, מדרום לתל אביב.

רק בשנות העשרים של המאה הקודמת החלו לממש את הפוטנציאל הגלום בסמיכות תל אביב לים, העשוי להופכה לעיר נופש ומרפא. לאורך החוף החלו להבנות בתי מלון ובתי קפה. בין בתי הקפה בלט הקזינו שהוקם ב-1922, שעל מנת להקימו היה צורך להטות את רחוב אלנבי על מנת שיגיע עד הים.

 

בעת ביקורו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל בתל אביב, בספטמבר 1922, הוחלט להפוך קטע זה של רחוב אלנבי המחברו לים לטיילת על שם הרברט סמואל. מצפון לה נבנו בתי מרחצאות ציבוריים קרים וחמים, שהורחבו ושופצו בשנים 1932-1934. בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים, עד הקמת יריד המזרח ליד שפך הירקון, השתרעה הטיילת בין כיכר הרברט סמואל (היום כיכר הכנסת) בדרום לבין הבית האדום (שנמצא אז במקום בו נבנה מאוחר יותר מלון שרתון). באזור הלכו והתרבו בתי הקפה ובתי המלון, כמו מלון סן רמו, מלון פלגה ומלון קטה (דן). עם הקמת יריד המזרח ב-1934 התרחב אזור הבילוי, ונוסף גם קפה גלינה המפואר בצפון. בשנה זו גם הכריזה העירייה על תחרות לתכנון חוף הים.

 

בשנת 1939 נהרסו המרחצאות והקזינו ופינו מקומם לשירותי חוף עממיים. בשנות ה-40 העירייה עסקה ב"שיפור חוף הים": בניית טיילת שכללה הקמת קיר מגן, סלילת כבישי גישה, ריצוף, מדרגות, ספסלים ונטיעות. במאי 1942 נפתח גם גן לונדון ששמש גם מקום טיול וגם דרך מעבר לים.

 

בשנות החמישים הייתה הטיילת מוזנחת ועזובה. היו בה מועדונים של מכונות משחק ומשחקי קליעה הנקראים טיר, והיא הפכה למקום שהתושבים הדירו רגליהם ממנו. עקב תלונות הציבור וחברי מועצת העירייה על הרעש, ההימורים והתגרות במקום, החליטה המועצה ב-3 במאי 1959 על אי-חידוש הרשיונות למועדונים אלה. עם כניסתו של מרדכי נמיר לראשות העירייה, בדצמבר 1959, הבטיח לדאוג לשיפור וטיהור שפת הים ולהחזרתו מחדש כמקום בילוי ורחצה להמוני העם. בשנות הששים הוקמו לאורך החוף שישה שוברי גלים, נבנתה מרינה והוחל בבניית בתי מלון של רשתות בינלאומיות (כמו הילטון ושרתון). התושבים רחצו אמנם בים, אולם הטיילת נשארה אפרורית והניסיון לקשטה בציורי קיר לא שינה בהרבה את מצבה. בשנות ה-70 נמשכה בניית בתי מלון לאורך החוף ע"י יזמים פרטיים, נחנכה כיכר נמיר (אתרים) ב-1974, והחלה בניית הטיילת החדשה שנבנתה במספר שלבים. שלב ראשון של טיילת בין תל אביב ליפו (באזור גן צ'רלס קלור) נחנך באפריל 1973.

 

הטיילת שנבנתה על פי תוכניתו של האדריכל יעקב רכטר רוצפה באבני גרניט צבעוניות ובצידיה נבנו אדניות בהם נשתלו צמחים בעלי פרחים ועמידים למליחות. כן שולבו בה ספסלים דקורטיביים שהותאמו לקוויה המעוגלים, דמויי הגלים. הטיילת ובתי הקפה והמסעדות שלאורכה הלכו והחליפו את רחוב דיזנגוף הוותיק כמרכז הבילוי של תל אביב. בשנת 1998 נקראה הטיילת על שמו של שלמה להט (צ'יץ') ראש העיר לשעבר ששקד על התחדשותה.

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת