אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > תאריכים בתולדות העיר > פקודת גירוש תל אביב ע"י התורכים במלחמת העולם הראשו נה
תאריכים בתולדות העיר
 
פקודת גירוש תל אביב ע"י התורכים במלחמת העולם הראשונה
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
תרומת יהודי יפו ותל אביב לרכישת אווירון לצבא התורכי
תאריך : 30/03/1917
עם הצטרפותה של תורכיה למלחמת העולם הראשונה, ב-11 בנובמבר 1914, לצידן של מעצמות המרכז: גרמניה, אוסטרו-הונגריה ובולגריה, עמדו תושבי תל אביב בפני דילמה קשה: רבים היו נתינים של מעצמות ההסכמה, בעיקר רוסיה, והפכו עתה לנתיני אויב.

היו מהם, ובראשם מאיר דיזנגוף - שהתעתמנו (קבלו נתינות של האימפריה העותמנית), אולם אחרים נמנעו מכך, בין היתר בגלל החשש משירות בצבא התורכי או מעבודת כפייה. כבר בנובמבר 1914, החלו התורכים בחיפושים מבית לבית, ובעלי נתינות זרה שסירבו להתעתמן נאסרו ונדונו לגירוש. ב-15 בדצמבר אושרה פקודת הגירוש, השכונות היהודיות הוקפו בחיילים תורכים ו-750 נתינים זרים נעצרו והועלו על אניות על מנת לגרשם לאלכסנדיה שבמצריים. בעזרת הנרי מורגנטאו, שגריר ארה"ב, ניתנה להם לבסוף אפשרות לעזוב באופן מאורגן.

 

בשכונה תל אביב נמשכו החיים, אם כי היו בעיות כלכליות קשות, עקב הפסקת הסחר עם אירופה והפסקת הגעתם של הון, חומרי גלם וסחורות, וכן עקב מכת הארבה שפרצה באביב-קיץ 1915. עם זאת "הועד להקלת המשבר" ו"ועדת המכולת" שהוקמו בתל-אביב, וכן וועד הסיוע האמריקאי ששלח מצרכי מזון ותרופות סייעו לישוב להישרד.

 

עם התקרב חזית המלחמה לארץ, נעשה המצב קשה יותר: ב-3 בדצמבר 1915 וב-22 בפברואר 1917 הופגזו יפו ונוה צדק ע"י ספינות מלחמה. המתקפה בפברואר 1917 לוותה אף במטוסים. לאחר כשלון המתקפה התורכית-גרמנית על סואץ והתקדמות הצבא הבריטי לעבר ארץ ישראל, נראה שמפקד הארמייה הרביעית, ג'מאל פחה, שהופקד על הגנת ארץ ישראל, חשש שהאוכלוסייה המקומית תחבור לאויב, במקרה של מתקפה מהיבשה או מהים, והחליט לפנותה. ב-30 במרץ 1917 ניתנה פקודת הפינוי. מאיר דיזנגוף מספר בזכרונותיו, שנתפרסמו בספר "עם תל  אביב בגולה" כי בפרוס חג הפסח 1917 כינס ג'מאל פחה את נכבדי יפו ותל אביב, והסביר להם כי החליט לפנות את האזור, על מנת להגן על אוכלוסייתן. דיזנגוף מתייחס להסבריו של ג'מאל פחה בספקנות, ומביע דעתו כי הפינוי או הגירוש נעשה בגלל חשש מבגידה של הציבור היהודי.

   

ועד ההגירה שאגד בתוכו את  ועדי הסיוע הקודמים ובראשו עמד מאיר דיזנגוף, ארגן את היציאה מתל אביב בעגלות. מרבית הגולים פונו תחילה לפתח תקווה, מעטים מצאו מקלט במושבות הדרום ותלמידי הגימנסיה הועברו לשפיה. הוועד ארגן קבוצה של תלמידי הגימנסיה להישאר ולשמור על בתי השכונה. לאחר הפסח דרשו התורכים כי הגולים ימשיכו בדרכם צפונה, והם פונו בעגלות לכפר סבא, זכרון יעקוב וחיפה או ברכבת דרך צמח לטבריה ולמושבות הגליל. רבים מהגולים ובמיוחד חסרי האמצעים שבהם סבלו מחוסר קורת גג, מרעב וממגיפות. ועד ההגירה אומנם הצליח לגייס כספים ותבואות (חלקן ממחסני הצבא התורכי) ולפתוח מספר מרפאות בריכוזי הגולים, וארתור רופין, שהוגלה לקושטא, הצליח לגייס ולהעביר כספים ליישוב, בחלקו בעזרת הקונסוליה הגרמנית, אולם לא היה בכל אלה כדי לפתור את  המצוקות וחלק מהגולים נפטרו מרעב ומגיפות.

 

לאחר כיבוש תל אביב ע"י הכוחות הבריטים, בנובמבר-דצמבר 1917 החלו המפונים לחזור לבתיהם. באוקטובר שבו תלמידי הגימנסיה משפייה וכל התושבים יצאו לקדם את פניהם.  
 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת