בהפצצה נהרגו 130 אזרחים יהודים, נשים, גברים, ילדים ותינוקות,7 ערבים מהכפר סומיל, ונפצעו 83 איש. בתים נהרסו, שריפות פרצו ונותקו קווי חשמל, מים וטלפון. כעבור 9 חודשים ב-12 ביוני 1941, שוב הופצצה העיר. הפעם נהרס בית האינואלידים ברחוב מרמורק, ונהרגו 13 מדייריו.

ההפצצה עוררה זעם ותדהמה ביישוב, ומכתבי תנחומים הגיעו מכל העולם: מראש ממשלת בריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל, מהפרלמנט הבריטי, ממפקדי הצבא הבריטים, מהמפקד העליון של הצבא האוסטרלי, גנרל בלאמי, ממפקד היחידה הצ'כוסלובקית בארץ ישראל, מהצלב האדום הפולני והצ'כוסלובקי בארץ, ואפילו הגיע מכתב תנחומים מ-8 חיילים מחיל האוויר בסודאן שכתבו לראש העיר ישראל רוקח: "אנו מזועזעים עד עומק הלב ומבטיחים - תחת הרושם המזעזע הזה – שכולנו נכפיל את מאמצינו בשרות חיל התעופה המלכותי להשמיד את הנאציזם והטרור מן העולם". למחרת ההפצצה, הגיע הנציב העליון, הרולד מק-מייקל לתל-אביב, לראות את תוצאות ההפצצה ולהביע באופן אישי את תנחומיו. בהלוויה השתתפו אלפי אנשים שהגיעו מרחבי הארץ וגם הקונסול הפולני ומשלחת מן הבריגדה הפולנית שחנתה בארץ ישראל.

הזעזוע, עדיין בהתחלת המלחמה, נבע מעצם ההתקפה על אזרחים חפים מפשע ולא על מטרות צבאיות. האיטלקים והגרמנים נמנעו מלקחת אחריות למעשה.

ימים מעטים לאחר ההפצצה תקפו מטוסי חיל האוויר המלכותי את האיים האיטלקיים רודוס ולירוס משם המריאו המטוסים להפצצת תל אביב. סוכנות רויטר דיווחה כי אחד הטייסים שחזר מן ההתקפה אמר: "מכיוון שהבחורים מרודוס ולירוס הם אלה שהתקיפו את תל אביב, יצאנו להתקפה זו ביתר רצון והנאה מאשר כרגיל".

במלאות 55 שנה להפצצות הציבה עיריית תל-אביב-יפו לוח זיכרון לחללים בפינת שדרות בן ציון והמלך ג'ורג.