אתר עיריית תל אביב
ראשי > ארכיון עירוני > תאריכים בתולדות העיר > חנוכת מוזיאון תל אביב בבית מאיר דיזנגוף
תאריכים בתולדות העיר
 
חנוכת מוזיאון תל אביב בבית מאיר דיזנגוף
הקודם אלבום תמונות הבא
כותרת תמונה
עוד בנושא
הכרזת המדינה בתל-אביב ותל-אביב בירה זמנית
כיכר דיזנגוף
חנוכת כיכר צינה דיזנגוף
בית דיזנגוף
מאיר דיזנגוף
תאריך : 02/04/1932
לאחר מות רעייתו, צינה, שהייתה שוחרת אמנות, בשנת 1930, החליט ראש העיר מאיר דיזנגוף להנציח את זכרה בהקמת מוזיאון לאמנות בתל אביב ולהקדיש למטרה זו את ביתו בשדרות רוטשילד 16.

הקמת המוזיאון נבעה גם משאיפתו "ליצור בתל אביב מרכז לטיפוח היופי, לפיתוח הרגש האסתטי בקהל ולקדמות האמנות היוצרת". "אנו חפצים" כתב במחברתו, "שעירנו תהיה לא רק מרכז למסחר ולתעשייה כי אם גם אכסניה תמידית לתרבות רוחנית על ידי התפתחות הספרות והמדע, האמנות בכל צורותיה והמוסיקה. חינוך הדורות הבאים והכשרתם לתחייה לאומית מלאה ושלמה מצריך פיתוח כל חלקי הקולטורה הגופנית והרוחנית של העם ואי אפשר לתאר לנו, פעולת הרנסאנס היהודי בא"י מבלי שתתפוש בה האמנות את מקומה הראוי לה".

דיזנגוף שאף לרכז במוזיאון יצירות של אמנים יהודים מישראל ומהתפוצות מהמאה ה-18 ואילך וכן יצירות של אמנים יהודים ולא יהודים בנושאי יהדות ובנושאים תנכיים. דיזנגוף היה סבור כי חשוב מבחינה חינוכית להציג במוזיאון אוסף שלם של יצירות בנושאים תנ"כיים, ולכן היה מוכן אף להסתפק ברפרודוקציות של יצירות כאלה, אולם לבסוף שוכנע ע"י יועציו כי מקומן של אלה אינו במוזיאון.

 

בהקמת המוזיאון ניסה דיזנגוף להעזר באמנים יהודים וישראלים, ביניהם הצייר מארק שאגאל. שאגאל שעמד בתחילה בראש הוועד הפריסאי להקמת המוזיאון אף ביקר בארץ באביב 1931 לבקשת דיזנגוף, שהזמין אצלו סדרת תחריטים של רשמיו מארץ ישראל והביא למארחו את סדרת האיורים שלו לספר "נפשות מתות" לגוגול. אולם לבסוף פרש שאגאל מהוועד, בעיקר משום שחלק על מדיניותו של דיזנגוף, שבשל המחסור באמצעים היה מוכן לקבל למוזיאון מתנות ורפרודוקציות  של יצירות, מבלי לדקדק בערכן האומנותי. דיזנגוף נועץ גם בצייר ראובן רובין, בנחום גוטמן ואביו ש. בן ציון, בחיים נחמן ביאליק שהיה נשיא הכבוד של הוועד הזמני להקמת המוזיאון, בהרמן שטרוק ובמשה קניוק, שנתמנה למזכיר המוזיאון.

 

בפתיחה שנערכה ב-2 באפריל 1932 בבית דיזנגוף הוצגו שלושה מדורים: במדור הראשון הוצגו יצירות  אמנות מאוסף המוזיאון, ביניהן מיצירות אוטרילו, אורי לסר, מאנה כץ, מודליאני, מרק שאגאל וחנה אורלוף. במדור השני הוצגו יצירות מושאלות של 34 אמנים ארץ ישראליים, ביניהם: יוסף זריצקי, אהרון אבני, אריה אלואיל, דוד הנדלר, אנה טיכו, אריה לובין, פנחס ליטבינובסקי, בתיה לישנסקי, אברהם מלניקוב, יוסף קוסונגי, אביגדור סטימצקי, ישראל פלדי, יצחק פרנקל, ראובן רובין, צבי שור וציונה תאג'ר.  במדור השלישי הוצגו העתקי פסלים של מיכאלאנג'לו, ורוקיו וברניני, כתחילתה של "גלריית התנ"ך" שדיזנגוף התעתד ליצור במוזיאון, וכאמור שוכנע לבסוף לגנוז רעיון זה. בקיץ 1933 הגיע לארץ על פי הזמנתו של דיזנגוף קרל שוורץ, שהיה קודם לכן מנהל המוזיאון היהודי בברלין, ומונה למנהלו האמנותי של המוזיאון.

 

המחסור במקום להצגת היצירות, הביא את דיזנגוף לפתוח ביתן נוסף (פביליון) בשטח הסמוך לביתו, בשדרות רוטשילד 18, ואף להרחיב את ביתו לצורכי המוזיאון. תחילה נעשו מספר תוספות ושינויים ע"י האדריכל דב הרשקוביץ, ובדצמבר 1934 הוגשה ואושרה תוכניתו של האדריכל קרל רובין, שהרחיבה את הבניין, ושינתה את חזיתו לצורתה הנוכחית.


במאי 1948, הכריז דוד בן גוריון על הכרזת המדינה במוזיאון זה.
 

בשנת 1959, לאחר שבית דיזנגוף לא הספיק עוד לצורכי המוזיאון, נפתח ביתן הלנה רובינשטיין, ובאפריל 1971 עבר המוזיאון למעונו הנוכחי ברחוב שאול המלך.

 
תמונות ומסמכים נלווים
 
חפש


ארכיון עירוני
© כל הזכויות שמורות לעיריית תל-אביב-יפו, אבן גבירול 69, טלפון: 1-599-588888
.האתר מספק מידע כללי בלבד. הנוסח המחייב הוא זה הקבוע בהוראות הדין הרלוונטיות כפי שיהיו בתוקף מעת לעת